שנת תשע"ה הייתה שנה של לא מעט אירועים ביטחוניים בשטח ישראל ובירושלים בפרט. פיגועי דריסה, ידויי אבנים ועוד. אך האירוע הבולט ביותר שנחרט בליבו של כל אחד ואחד מאיתנו היה הטבח המחריד בשכונת הר נוף בבירה.

טבח טבח—

יום שלישי, כ"ה בחשון, תושבי שכונת הר נוף עושים את דרכם לבתי הכנסת לתפילת שחרית. השעה 6:55.

בביהכ"נ קהילת בני תורה ברחוב אגסי 5 מסיימים המתפללים את תפילת שמונה עשרה של מניין הנץ, ואז, ברגע אחד, מגיעים למקום 2 מחבלים תושבי הכפר ג'אבל מוכאבר שבמזרח י-ם, כשהם חמושים באקדחים, בגרזן ובסכין קצבים.

צילום זהר רווס

השניים נכנסים לבית הכנסת ומבצעים את הטבח הנורא במתפללים ובכל מי שנקרה בדרכם במסדרון . קולות הירי נשמע היטב גם בפאתי הרחובות הסמוכים.

השעה 6:57 והזימוניות של כוחות ההצלה מדא, איחוד הצלה וזקא מצפצפים ומודיעים על ארוע חריג בהר נוף. המירסים שבדרך כלל בשעות אלו שקטים הפכו ברגע אחד לדיווחים שוטפים ואי וודאות במה שקורה בשטח. יללות האמבולנסים , סירנות המשטרה ושבכ עשו את דרכם לשכונה, שעד לפני מספר דקות היתה שכונה שקטה שקול התורה בוקע ממנה בכל מקום.

הראשונים שהגיעו למקום היו עקיבא פולק ויענקי ארליך, פראמדיקים של מדא. הם היו בדרכם לשיעור הדף היומי אך קולות הירי נתנו להם את האות שמשהו מתרחש כאן.

הם ראו את המחבלים מסתובבים לכיוונם, נמלטו לכניסה לבנין ובמהלך מנוסתם ארליך נפצע ברגלו ופונה לביה"ח.

שני שוטרי תנועה שהגיעו למקום פתחו בקרב יריות עם המחבלים שהחלו לצאת אל מחוץ לבית הכנסת. הקרב נמשך כמה דקות, עד שהמחבלים חוסלו. שוטר אחד, דרוזי, נהרג מירי. עד היום לא ברור מירי של מי.

הזירה נסגרה , הפצועים פונו לבתי החולים , ילדים שהיו בעיצומה של התפילה עם אבותיהם הצליחו בחסדי שמיים להימלט מהטבח הנורא בדרכים ודלתות צדדיים וכך ניצלו חייהם.

קולות הירי נדמו – ביהכ"נ המפואר קהילת בני תורה נראה כמו זירת קרב. שלוליות של דם הנטבחים מתבוססים בדמם, כמאמר המקונן בקינות: "ועל דמם אשר שופך כמו מימי יאוריה. עלי שימך אשר חולל בפי קמי מציריה ואל תחן יצווחו לך קשוב ושמע אמריה".

רב הקהילה הרב רובין התעדכן מהרגע הראשון על השתלשלות הארוע מפי מפקדי המשטרה ומפקדי זקא כשכל העת אין מעצור לבכי, והכי קשה, איך מודיעים למשפחות. נשים המתגוררות בסמוך שידעו שבעליהן היו בתפילה, הגיעו במהירות למקום כדי לברר מה עלה בגורל יקיריהן. הדקות חלפו וכל דקה נראית כמו נצח והמשפחות לא מקבלות מענה מה עלה בגורל אב המשפחה.

רב הקהילה הרב רובין מלווה בנציגי המשטרה ויו"ר זקא יהודה משי זהב עשו את דרכם לבית המשפחות. בית אחר בית, נקישה ועוד נקישה, משפחה ועוד משפחה קיבלו את הבשורה המרה שבעליהן-אביהם נרצח ונטבח בעודו עטור בטלית ותפילין.

הקדוש הרב משה טברסקי, הקדוש הרב אריה קופינסקי, הקדוש הרב אברהם שמואל גולדברג, והקדוש הרב קלמן לוין הי"ד.

יושב ראש זק"א, יהודה משי זהב, נכנס לזירה עם מפקד זקא ירושלים, בנצי אויירינג. המראות שראיתי, מזכירים לי תמונות מהשואה, אמר משי זהב. היה כאן טבח, שחטו אנשים.

מפכל המשטרה דאז יוחנן דנינו, ראה"ע ניר ברקת שרים וחכי"ם שהגיעו למקום הזדעזעו מהמראות הקשים ומביהכ"נ שהפך ברגע אחד לזירת קרב.

משעות הצהריים נהרו אלפים לרחוב אגסי כדי להשתתף בהלויית הנרצחים. לוייה אחת יצאה מוקדם יותר מסנהדריה המורחבת. בזה אחר זה נכנסו לרחוב, רכבי החברא קדישא, ובמהלך ההספדים לא היתה עין אחת יבשה

לאחר מכן, היתומים, הילדים הקטנים, אמרו קדיש והקהל הרב געה בבכיה.

במהלך ימי השבעה והשלושים התקיימו עצרות מספד והתעוררות כשבמקביל ממשיכים כולם להתפלל לרפואתם של הפצועים מהפיגוע.

הפצועים עצמם ובני משפחותיהם, התראיינו בזה אחר זה בקול חי, וסיפרו על מה שראו עיניהם במהלך הטבח ועל נס ההצלה שלהם

היום, 10 חודשים לאחר הטבח הנורא, הכאב והשכול בעיצומו. הפצעים עדיין פתוחים, הפצועים עדיין זקוקים לרפואה שלימה, והחגים המתקרבים מעלים זכרונות וגעגועים לאב המשפחה. רב הקהילה הגאון הרב רובין, יחד עם הקהילה, דואגים כל העת לילדים שנותרו יתומים מאז הטבח הנורא.

תפילת הימים הנוראים מי יחיה ומי ימות, קיבלה בשנה החולפת משמעות חזקה מאי פעם.

האזינו: